מפרשים:
1 ‏קעה צריך ליזהר מלגרום צער לשום ברי' אפי' לצורך מצוה כמ"ש ב"ב ח: על כל לוחציו אפי' ‏גבאי צדקה. ואדונירם על המס דשלמה המע"ה לחצוב אבנים לבנין בהמ"ק דאין לך מצוה גדולה מזו ‏נענש מדה כנגד מדה רגמו בו אבן. והיינו דמס נקרא מה שיותר לפי הכח וכמ"ש אביך הכביד וגו' ‏וכמ"ש במגילה יא. באחשורוש הכל נעשו רשים שנא' וישם מס. והוא מקרא דשרי מסים למען ‏ענותו דהוראת מס היינו כשהוא בהכבדה לענות נפש. וע"ז נענשים גם כשהוא למצוה. ואז"ל ‏בתדב"א רבה פ' כד אפי' אבן שנסקל ועץ שנצלב עתיד ליתן הדין. והיינו אפי' במחוייבי מיתת ב"ד ‏ולכך היו הסנהדרין מתענין אותו יום סנהדרין סג. לכפר על נפשותם וסנהד' ההורגת כו' נקרא ‏חובלנית מכות ז. אע"פ שהוא בדין נענש דגם כל שחבירו נענש על ידו כו' שבת קמט: וההורג ‏שוגג חייב גלות אע"פ שהלה מחויב מיתה כמשז"ל מכות י: דמגלגלין כו' ואע"פ שהוא מצוה ‏ובערת הרע מ"מ הרי גורם צער למעלה ח"ו כמ"ש מגילה י: שאין הקב"ה שמח במפלתן של ‏רשעים וא' סנהדרין מו. שכינה מה אומרת כו'. וכ"ש בצערן של צדיקים אפי' שהוא כפי' לדבר ‏מצוה. אמנם מדת מלכות הוא דייקא להיפך כמשז"ל אדוד המע"ה ידיך חדות וחרוצות לרדות בהן ‏עולמו. ונא' בו אדמוני כבעשו רק עם יפה עינים מדעת סנהדרין בר"ר פ' סג לכך זכה למלכות. ‏ושאול נסתלק מפני שנעשה רחמן על האכזרים כנודע דמדת מלכות היא מדה"ד הקשה ונא' בי ‏מלכים ימלוכו כי אורייתא נפקא מגבורה כדאי' בזוהר ח"ג פ סע"ב וע"י זכה משה למלכות אע"פ ‏שהי' עניו מכל האדם אמר לו קרח מדוע תתנשאו. כי כל התנשאות מצד דברי משה מפי הגבורה ‏ובקרח עצמו ג"כ פגעה מדה"ד ונתנשא יותר. וכן הש"י מתנשא כשעושה מדה"ד ברשעים ‏כמשאז"ל. ‏