צדקת הצדיק קע״ה

1 ספר הזהר פתח ↗

וְהֵמָה רוֹעִים, מַאי רוֹעִים, אִלֵּין אִינּוּן מַדְבְּרֵי וּמַנְהִגֵי לְבַּר נָשׁ בַּגֵיהִנָּם. לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר משלי ל׳:ט״ו לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, בְּגִין כָּךְ דְּאִינּוּן הַב הַב, לָא יָדְעוּ שָׂבְעָה. כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. דְּהָא תַּיָּירֵי דְּגֵיהִנָּם אִינּוּן. וְכָל דָּא מַאן גָּרִים לְהוּ. בְּגִין דְּלָא אִתְקַדָּשׁוּ בְּהַהוּא זִוּוּגָא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. וְעַל דָּא כְּתִיב, קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ'. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל שְׁאָר עַמִּין לָא רַעְיָתִי לְאַדְבְּקָא בִּי, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, דברים ד׳:ד׳ וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ', אַתּוּן, וְלָא שְׁאָר עַמִּין. ועל דא כתיב הכא קדוש בְּגִין כָּךְ, קדושים תהיו דייקא. ויקרא י״ט:ב׳ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ'. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ישעיהו י״ח:א׳ הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם וְגוֹ'. וְכִי בְּגִין דְּהִיא אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם, קִנְטוּרָא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, דִּכְתִּיב הוֹי אֶרֶץ. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא עָלְמָא, וּבָעָא לְגַלָּאָה עֲמִיקְתָא מִגּוֹ מְסַתְּרָתָא, וּנְהוֹרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, הֲווֹ כְּלִילָן דָּא בְּדָא, וּבְגִין כַּךְ, מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא נָפַק נְהוֹרָא, וּמִגּוֹ מְסַתְּרָתָא, נָפַק וְאִתְגַּלְיָיא עֲמִיקָא, וְדָא נָפְקָא מִן דָּא. דְּמִגּוֹ טַב, נָפִיק בִּישׁ. וּמִגּוֹ רַחֲמֵי, נָפִיק דִּינָא. וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, יִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר עַמִּין, חִוָּור וְאוּכָם, וְכֹלָּא חַד בְּחַד תַּלְיָא. תָּאנָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כָּל עָלְמָא כֻּלְּהוּ לָא אִתְחָזֵי, אֶלָּא בְּחַד עֲטִירָא דְּקוּטְפָא ס"א דקיזטופא בְּקִיטְרוֹי כַּד אִתְּדָּן עָלְמָא בְּדִינָא כָּלִיל בְּרַחֲמֵי אִתְּדָּן. וְאִי לָאו, לָא יָכִיל עָלְמָא לְקַיְּימָא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי, כְּמָה דִּכְתִּיב, ישעיהו כ״ו:ט׳ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל. וְתָאנָא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, וְצֶדֶק אִתְעַטְּרָא בְּדִינוֹי, כַּמָה מָארֵי דְּגַדְפִּין מִתְעָרֵי, לָקֳבְלֵי מָארֵי דְּדִינָא קַשְׁיָא, לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא. פַּרְסִין גַּדְפִּין מֵהַאי סִטְרָא, וּמֵהַאי סִטְרָא, לְאִשְׁתַּטְּחָא ס"א לאשגחא בְּעָלְמָא. כְּדֵין מִתְעָרִין גַּדְפִּין לְמִפְרַס לוֹן, וּלְאִשְׁתַּאֲבָא נ"א ולאשתתפא בְּדִינָא קַשְׁיָא, וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא לְאַבְאָשָׁא. כְּדֵין כְּתִיב, הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, חַמִינָא בְּנֵי עָלְמָא בְּחַצִיפוּתָא, בַּר אִינוּן זַכָּאִי קְשׁוֹט. וּבְגִין כָּךְ, כִּבְיָכוֹל, כֹּלָא הָכִי אִשְׁתָּכַח, אָתָא לְאִתְדַכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ. אָתָא לְאִסְתָאַבָא, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, וְנִטְמֵתֶם בָּם. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, פָּגַע בֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא, אָמַר לֵיהּ הַאי דְּאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב בְּעֵלִי, שמואל א ג׳:י״ד וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה עַד עוֹלָם. בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. אֲמַאי. בְּגִין דְּדִבְרֵי תּוֹרָה, סַלְּקִין עַל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִּיב, ויקרא ז׳:ל״ז זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים, שָׁקִיל אוֹרַיְיתָא לָקֳבֵיל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא מִלְעֵילָּא, נִיחָא לֵיהּ מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, וְהַהוּא עוֹנְשָׁא אִתְקְרַע. ובגין דלעי בה לשמה, קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה וְתָּא חֲזֵי, לָא אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ לְעָלְמִין, אֶלָּא בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִינֵי כַּךְ מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא לָא מְקַבְּלִין טוּמְאָה, בְּגִין דְּאִיהִי משלי ג קַיְּימָא לְדַכְּאָה לְאִלֵּין מִסְאֲבֵי, וְאַסְוּותָא בְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח. דִּכְתִּיב, רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְדַכְיוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּאוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב, תהילים י״ט:י׳ יִרְאַת יְיָ' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מַאי עוֹמֶדֶת לָעַד. דְּקַיְּימָא תְּדִירָא בְּהַהוּא דַּכְיוּתָא, וְלָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין. אָמַר לֵיהּ יִרְאַת יְיָ' כְּתִיב, וְלָא תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה קָא אַתְיָיא. אָמַר לֵיהּ, וּמֵהָתָם נָפְקָא, מֵהָכָא נָפְקָא, דִּכְתִּיב, תהילים קי״א:י׳ רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ', וּכְתִיב יִרְאַת יְיָ' טְהוֹרָה. וְאוֹרַיְיתָא קְדוּשָּׁה אִתְקְרֵי, דִּכְתִּיב כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ', וְדָא אוֹרַיְיתָא, דְּהִיא שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. וְעַל דָּא, מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בָּהּ אִתְדָּכֵי, וּלְבָתַר אִתְקַדָּשׁ, דִּכְתִּיב קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, קְדוֹשִׁים הֱיוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא תִּהְיוּ. תִּהְיוּ וַדַּאי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא, וּמִקְרָא כְּתִיב, שמות י״ט:ו׳ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, וּכְתִיב אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ'.

1 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כׇּל אוֹתוֹ הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״.

1 מכות פתח ↗

סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חוֹבְלָנִית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל.

1 ‏קעה צריך ליזהר מלגרום צער לשום ברי' אפי' לצורך מצוה כמ"ש ב"ב ח: על כל לוחציו אפי' ‏גבאי צדקה. ואדונירם על המס דשלמה המע"ה לחצוב אבנים לבנין בהמ"ק דאין לך מצוה גדולה מזו ‏נענש מדה כנגד מדה רגמו בו אבן. והיינו דמס נקרא מה שיותר לפי הכח וכמ"ש אביך הכביד וגו' ‏וכמ"ש במגילה יא. באחשורוש הכל נעשו רשים שנא' וישם מס. והוא מקרא דשרי מסים למען ‏ענותו דהוראת מס היינו כשהוא בהכבדה לענות נפש. וע"ז נענשים גם כשהוא למצוה. ואז"ל ‏בתדב"א רבה פ' כד אפי' אבן שנסקל ועץ שנצלב עתיד ליתן הדין. והיינו אפי' במחוייבי מיתת ב"ד ‏ולכך היו הסנהדרין מתענין אותו יום סנהדרין סג. לכפר על נפשותם וסנהד' ההורגת כו' נקרא ‏חובלנית מכות ז. אע"פ שהוא בדין נענש דגם כל שחבירו נענש על ידו כו' שבת קמט: וההורג ‏שוגג חייב גלות אע"פ שהלה מחויב מיתה כמשז"ל מכות י: דמגלגלין כו' ואע"פ שהוא מצוה ‏ובערת הרע מ"מ הרי גורם צער למעלה ח"ו כמ"ש מגילה י: שאין הקב"ה שמח במפלתן של ‏רשעים וא' סנהדרין מו. שכינה מה אומרת כו'. וכ"ש בצערן של צדיקים אפי' שהוא כפי' לדבר ‏מצוה. אמנם מדת מלכות הוא דייקא להיפך כמשז"ל אדוד המע"ה ידיך חדות וחרוצות לרדות בהן ‏עולמו. ונא' בו אדמוני כבעשו רק עם יפה עינים מדעת סנהדרין בר"ר פ' סג לכך זכה למלכות. ‏ושאול נסתלק מפני שנעשה רחמן על האכזרים כנודע דמדת מלכות היא מדה"ד הקשה ונא' בי ‏מלכים ימלוכו כי אורייתא נפקא מגבורה כדאי' בזוהר ח"ג פ סע"ב וע"י זכה משה למלכות אע"פ ‏שהי' עניו מכל האדם אמר לו קרח מדוע תתנשאו. כי כל התנשאות מצד דברי משה מפי הגבורה ‏ובקרח עצמו ג"כ פגעה מדה"ד ונתנשא יותר. וכן הש"י מתנשא כשעושה מדה"ד ברשעים ‏כמשאז"ל. ‏

1 בבא בתרא פתח ↗

מַאי שְׂרָרוּתָא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְפִי שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אִינִּי? וְהָא כְּתִיב: ״וּפָקַדְתִּי עַל כׇּל לֹחֲצָיו״, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְרַב: וַאֲפִילּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה!

1 מגילה פתח ↗

וּמִי חָדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים? וְהָא כְּתִיב: ״בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאוֹמְרִים הוֹדוּ לַה׳ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בְּהוֹדָאָה זוֹ? לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים.

1 שבת פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ דְּבַת יַעֲקֹב: כָּל שֶׁחֲבֵירוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ — אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מְנָלַן? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפּוֹל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמוֹד לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כׇּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן״,

« צדקת הצדיק קע״ד צדקת הצדיק קע״ו »